<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' פדיון פ"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הלוקח עובר חמורו של נכרי [או המוכר עובר חמורו לנכרי], אף על פי שאין רשאי, פטור מן הבכורה. היה הנכרי שותף באם, אפילו באבר אחד, שאם יחתך יהא בעל מום ואפילו באלף ממנו, או בבכור פטור. ואם היה נחתך חלקו ולא יפסל חייב בבכורה. וכן המקבל חמור מן הגוי להטפל בה, או נכרי שקבל מישראל והול(י)ד ביניהם פטור, שנאמר, בישראל, עד שיהא כולו ישר'.
<h2>דף ג:</h2>
מביא הר"ם מקוצי ההיא דרב מרי, שהיה אומר לגוי משוך פרה זו לקנות [אוזן] עוברה, שזה כמו המקנה דקל לפירותיו. ומפרש ר"י שכלו בהמותיו מפני שהיה יכול לעשות בעניין אחר, שמותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם, ובהכי שפיר טפי מלהקנות לגוי להוציא לחולין. אבל אנו שאין אנו בקיאין לעשות כך אין אנו נענשין אם הינו עושין כרב מרי.
<h2>דף ה:</h2>
בה"ג מפרש לפי שסייעו החמורים ישרא' בצאתם ממצרים לשאת כספם וזהבם, זכו למצוה זו יותר מסוסים ושאר בהמות.
פרה שילדה כמין חמור, או חמור ילדה כמין סוס פטור, דכתיב, ופטר, שתי פעמים, עד שיהיה הולד והאם חמור. ואם יש בו מקצת סמני אילו חייב בבכורה.
<h2>דף ט.</h2>
חמור שלא בכרה וילדה שני זכרים נותן לכהן ראשון. ילדה זכר ונקבה מפריש טלה אחד כדי להפקיע קדושה ממנו עד שיהא מותר בהנאה, שמא הזכר נולד תחלה. וטלה זה שפירש לבעלים ואינו לכהן, שהמוציא מחבירו עליו הראייה. שתי חמורות ילדו שני זכרים נותן שני טלאים. זכר ונקיבה או שני זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהן. ילדו שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום ואין צריך להפריש טלה אפילו [ל]עצמו. אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים ונתערבו נותן טלה לכהן. זכר ונקיבה מפריש טלה אחד לעצמו ולא לכהן, שהמוציא מחבירו עליו הראייה. וכן הלוקח חמור מגוי וספק בכרה (בכר) [כבר] וילדה זכר פודהו בטלה לעצמו, והמוציא מחבירו עליו הראייה.
<h2>דף ט:</h2>
פטר חמור שמכרו או מת קודם פדיון או עריפה דמיו אסורין שאסור בהנאה עד שיפדה. וכן אם נתנו לכהן קודם פדייה אסור לכהן ויקברנו או יפדנו בשה. ולפי שהכהנים חשודים על דבר זה אסור לישראל ליתן לכהן פטר חמור, אם לא פדאו הכהן בפניו.
<h2>דף י:</h2>
מצות עשה, בכל מקום ובכל זמן לישראל, ולא לכהנים ולוים, לפדות פטר חמור (ל)זכר, משיולד עד שלשים יום, בשה חי. בין ליתנו לכהן תם בין בעל מום [בין זכר] בין נקבה, בין גדול בין קטן. פרט לעגל וחיה ושה שחוט וטרפה וכלאים וכוי ופסולי מוקדשין. ואם אין לו לפדותו, או אחר שלשים לא רצה לפדותו, עורפו בקופיץ מאחוריו, לא במקל וקנה וקורדום ומגירה (וקופיץ), (או) [ו]לא ינעלנו וימות מעצמו, שנאמר, ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו.
<h2>דף יא.</h2>
אין לו שה לפדות פודה בשויו ונותן דמיו לכהן, לא אמרה תורה שה אלא להקל, שיכול לפדות חמור בן עשרה זוזים בשה שוה ה'. וזה, כשהיו דמי פטר חמור מג' זוזים ומעלה, אבל דמיו פחותים מג' זוזים אין פודין אותו אלא בשה, או בג' זוזים בבינוני', ועין רע בחצי סלע, ועין יפה בסלע. הפודה פטר חמור מברך על פטר חמור ושהחיינו. הפודה פטר חמור חבירו פדוי, והחמור לבעליו.
מי שהיו לו עשרה טלאים והפרישן על ספק פטרי חמורים, כחולין לכל דבר ומתעשרין כשאר בהמות. ישראל שהיו לו עשרה פטרי חמורים ודאים שנפלו לו מבית אבי אמו כהן, ואותו אבי אמו כהן נפלו לו מבית [אבי] אמו ישראל, מפריש עליהן והן שלו.
<h2>דף יב.</h2>
אין פודין בשה הדומה למין אחר ואם פדה פדוי ובבן פקועא. שה שלקחו מדמי שביעית אין פודה בו ודאי, אבל ספק פודה.
<h2>דף יב:</h2>
פטר חמור שמכרו או מת קודם פדיון או עריפה דמיו אסורין שאסור בהנאה עד שיפדה. וכן אם נתנו לכהן קודם פדייה אסור לכהן ויקברנו או יפדנו בשה. ולפי שהכהנים חשודים על דבר זה אסור לישראל ליתן לכהן פטר חמור, אם לא פדאו הכהן בפניו.
הפריש פדיון פטר חמור ומת השה קודם נתנו לכהן אין חייב [ב]אחריותו, אך יתן לכהן הנבילה ליהנות.
<h2>דף יג.</h2>
מצות עשה, בכל מקום ובכל זמן לישראל, ולא לכהנים ולוים, לפדות פטר חמור (ל)זכר, משיולד עד שלשים יום, בשה חי. בין ליתנו לכהן תם בין בעל מום [בין זכר] בין נקבה, בין גדול בין קטן. פרט לעגל וחיה ושה שחוט וטרפה וכלאים וכוי ופסולי מוקדשין. ואם אין לו לפדותו, או אחר שלשים לא רצה לפדותו, עורפו בקופיץ מאחוריו, לא במקל וקנה וקורדום ומגירה (וקופיץ), (או) [ו]לא ינעלנו וימות מעצמו, שנאמר, ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו.
